סבתא לינט הופמן אלחרר וחברותיה לא מפסיקות לסרוג בימים אלו. הן העבירו כבר למעלה מ-200 כובעי צמר מעשי ידיהן לחיילי צה"ל. עד לפני שנה הופמן אלחרר לא יכלה אפילו להחזיק כוס תה. ניתוח לא פולשני שעברה ברמב"ם החזיר לה את העצמאות לידיים

מאז 7 באוקטובר, המושג המפחיד פוסט–טראומה נזרק כמעט בכל דיון, לא פעם בלי להבין בכלל מה זה. אבל לפסיכיאטר פרופ' אריה שלו, מגדולי המומחים בעולם לנושא, יש דווקא חדשות טובות: רק אחוז קטן מהישראלים יפתחו בסופו של דבר את המחלה, וגם אלו שכן, עם אבחנה מדויקת וטיפול נכון שיינתן בזמן - יוכלו ברוב המקרים להמשיך בחייהם. רק שבדרך לשם, חייבים להכיר את סימני האזהרה, לשחוט כמה מיתוסים שקשורים לתסמונת, וגם הפעם - הפתעה, הפתעה - ממש לא לסמוך על המדינה שתעזור

רצח, הטלת מומים, התעללות בגופות ואונס: זוועות 7 באוקטובר טלטלו שוב את תפיסותינו על קנה המידה של האכזריות והרוע האנושי - באופן החד ביותר מאז השואה. מה יכול להביא אדם לאכזריות כל כך ברוטלית ורצחנית? כיצד משפיעים לחץ קבוצתי, קיצוניות דתית וגם סמים ממריצים שנמצאו על המחבלים? ארבעה מומחים מנסים לפענח את פני הרוע

חברת קהילת חלאסרטן, חולה סופנית שנמצאת בהוספיס ביתי, מספרת על מה שעובר עליה מאז השבת השחורה, ואיך נראה כשהטרגדיה האישית מתערבבת בזו הלאומית

לפני כשנה וחצי עומר אלקבץ מקיבוץ יחיעם חלה בסרטן הסוג לימפומה, טופל והחלים, עד שהסרטן חזר שוב. עכשיו, המחלה מגיבה רק לטיפול ניסיוני שניתן לעשותו בסינגפור. בני המשפחה פתחו קמפיין למימון המונים ואומרים: "כדי לנצח במלחמה על חיי הבן שלנו, אנחנו זקוקים לעזרתכם"

כולנו רוצים שגרה לילדים שלנו, אבל המצב הנוכחי של שגרת מלחמה, של "גם וגם" מאוד קשה רגשית. ובכל זאת, הילדים שלנו הרבה יותר חזקים ממה שאנחנו רוצים, אבל אסור להתעלם מהבעיות