מיאל היא התינוקת הראשונה בארץ שאובחנה עם פרוגריה - תסמונת נדירה הגורמת להזדקנות מואצת. בגיל שנה וחצי בלבד, היא סובלת מתסמינים ובעיות בריאותיות של קשישים, והרופאים מנבאים שלא תחיה יותר מעשר שנים. משפחתה של מיאל מגייסת בימים אלה תרומות כדי לטוס לשיקגו ולהתחיל בתהליך רפואי שעשוי להציל את חייה

תושבי הקיבוצים צמודי הגדר: מפלסים, ניר-עם וארז, חוזרים מחר לעוטף עזה. כשאת במערכת יחסים אלימה, בכל פעם את אומרת "רק הפעם", זה ישתנה, הוא הולך לטיפול, לא יכול להיות ששוב זה יקרה. אז מערכת היחסים שלי עם הקיבוץ בו אני גרה ב-27 השנים האחרונות, היא בדיוק כזו, רק שהגבר המכה זו המדינה שלי, וזה כואב. מיכל קורן קריב שאמורה לחזור עם משפחתה למפלסים מתריעה מפני הסכנה

לא פעם אנחנו מוצאים את עצמנו במצבים בהם היינו ממש רוצים שמישהו יושיט לנו יד, יסייע לנו, אבל משהו בתוכנו מהסס ולא מאפשר לנו לבקש זאת. למה כל כך קשה לנו, ובעיקר לנשות המילואימניקים לבקש עזרה? ומדוע, כאשר כבר מישהו מציע לנו עזרה, אנחנו לא מאפשרות לו לתת ונמנעות לקבל?