הימים הללו מזכירים לי את הימים האחרונים בשבי מהצד השני של הגבול - מרצועת עזה. זוכרת באיזה ערפל היינו שרויים. התפללתי שחיילים לא יאבדו חייהם בחיפוש אחרינו. חששתי ממבצעים צבאיים, מחילוץ הרואי שמשתבש, ייחלתי בכל ליבי להפסקת אש. אבל גם תהיתי, איך יחזירו את כולנו יחד בבטחה?

כולנו התחברנו שם בגיהינום. סיפרנו אחת לשנייה מה כל אחת עברה. היינו שם ביחד, עמוק-עמוק מתחת לאדמה. אני דיקלמתי את "שיר המעלות" ואתן חזרתן אחריי. התפללנו לשחרור שלנו. ידעתי שתצאו. לא איבדתי את האמונה לרגע

כמה ציניקן צריך להיות שר האוצר שמברך בחמימות את דורון, רומי ואמילי בטוויטר, זמן קצר כל כך אחרי שהצביע נגד שחרורן