הקמפיינים של נתניהו – שלחץ בעצמו יד לערפאת – מייחסים משמעות נוספת לאקט הקרבה לערבי שממול: מדובר בהתגפפות שמטמאת את המחנה הלאומי. וזה, בימים של בוגדים ונאמנים, כבר חטא שאין עליו כפרה

שלושה חודשים לפני הבחירות, נאלץ נתניהו לתמרן בין הטיפול בשלל הזירות ובאיום קיומי על ישראל, לבין הישרדות פוליטית אישית. מה ינצח? אין לדעת, לפחות לא עכשיו

יאיר גולן ניסה להפוך את הממשלה למצורעת כשדיבר על בן גביר כקיצוני, אבל הוא לא שם לב שהוא עוקף את בן גביר משמאל

ביום שבו עיתונאים ועיתונאיות בישראל מקבלים איומים מפורשים על חייהם, השר האמון על התקשורת הישראלית לא רק מתעלם, אלא זורק לבנה נוספת למדורת השנאה לתקשורת שטופחה היטב על ידי ממשלת הימין על מלא ושהובילה למצב שבו עיתונאים מאויימים

בעוד איראן פועלת לסדר לטובתה את הקלפים ולהדק את האחיזה האזורית שלה, נוצר כעת חלון לשינוי אסטרטגי נגדי. שינוי זה יחייב את ממשלת עיראק לבחור צד, ואולי אף לאמץ גישה נחושה בהרבה נגד המשך הבחישה האיראנית בענייניה - לא רק כדי ליישר את ההדורים עם סעודיה וארה"ב, אלא קודם כל בשביל עצמה